אנזימים – תפקידיהם בגוף ומקורותיהם במזון

 

ייצור אנרגיה

קליטת חמצן

לחימה באינפקציות וריפוי פגיעות

הפחתת מצבי דלקת

הכנסת רכיבי תזונה אל תוך התאים

סילוק פסולת ורעלים מן הגוף

פירוק שומנים בדם והסדרת רמות כולסטרול וטריגליצרידים

המסת קרישי דם

הסדרת פעולת ההורמונים

האטת תהליכי הזדקנות

מרביתם פועלים בכמויות מזעריות, הם מזרזים תהליכים פיזיולוגיים בגוף אבל לא נוטלים בהם חלק. הם מפעילים בגוף מיליוני ריאקציות ביוכימיות שונות ומאפשרים פעילות תוך כדי חיסכון באנרגיה – תהליכים רבים בגוף לא יקרו בלעדיהם.

אבל, אין הם פועלים לבד. פעולתם נעשית במשולב עם ויטמינים ומינרלים מסוימים הנקראים קואנזימים. אחד מן היותר מוכרים הוא קואנזים  10-Q שדרוש ליצירת ATP, שהוא מקור האנרגיה העיקרי לתאים. המינרל מגנזיום אף הוא חשוב במיוחד  כנוטל חלק בכ-300 ריאקציות אנזימטיות שונות.

משמעות המושג  "פוטנציאל אנזימתי"

דר' אדוארד הוואל הקדיש את כל חייו המקצועיים לחקר האנזימים וערך מחקרים על אנזימים כזרזים. לדעתו, אדם נולד עם יכולת מוגבלת מסוימת של ייצור אנזימים ותוחלת החיים שלו תלויה בשאלה עד כמה טוב הוא יכול לשמר את הפוטנציאל האנזימתי  שלו.

כמובן, חוץ מהאנזימים שהגוף החי מייצר בעצמו, האנזימים נמצאים רק במזונות שלא עברו חימום. התיאוריה  של דר' האוואל  אומרת שאם אדם איננו מקבל די אנזימים מהמזון אותו הוא אוכל,  יש עומס גדול על מערכות העיכול  הנערכות לאסוף את מעט האנזימים שנותרו במזון ולעמוד במשימות.

מחסור באנזימי עיכול מפחית את הזמינות הביולוגית של אנזימי חילוף החומרים – האנזימים המטבוליים.  מחסור באנזימים מטבוליים מצוי בשורש של כל המחלות הכרוניות.

האנזימים בגוף מתחלקים ל-3 קבוצות:

 אנזימי עיכול

אנזימי חילוף החומרים

אנזימים שמקורם במזון.

אנזימי עיכול עוזרים לפירוק המזון, כך שרכיבי התזונה שבו יוכלו להיספג. הם מצויים בצינור העיכול.

אנזימים מטבוליים הם פנים תאיים ותפקידם לערוך מגוון של פעולות הקשורות להתרבות תאים ולהחלפת רקמות ותאים שניזוקו. הלבלב מייצר את מרבית האנזימים משני הסוגים גם יחד.

 למרבה המזל, יש מקור אחד שבשליטתנו – אנזימים מן המזון. אלו מצויים רק במזונות לא מבושלים. כאשר אדם אוכל את עיקר מזונותיו לא מבושלים, יש פחות עומס על הגוף לייצר אנזימים  להם הוא זקוק, לא רק לעיכול אלא לכל התהליכים שבו. אותם אנזימים מן המזון בהם הגוף לא משתמש כעזר לעיכול עוזרים לתהליכים פיזיולוגיים אחרים.

מסלולו של האוכל בצינור העיכול

עם אכילת המזון, מתחיל תהליך פירוק שלו, תהליך רב שלבים המתרחש בחלקים שונים של צינור העיכול ותוצרי פירוק זה הם רכיבי התזונה להם הגוף זקוק. זהו תהליך העיכול ולאנזימים יש בו חלק מכריע.

ישנם 8 אנזימי עיכול ראשוניים וכל אחד מהם נועד לפרק סוג אחר של מזון. אנזימים אלו הם:

1. פרוטאז – מפרק חלבונים.

2. עמילאז – מפרק פחמימות.

3. ליפאז – מפרק שומנים.

4. צוללאז – מפרק סיבים מסיסים.

5. מלטאז – הופך סוכר מדגנים לגלוקוז.

6. לקטאז – דרוש לעיכול סוכר החלב.

7. פיטאז – עוזר לכלל העיכול ובייחוד לייצור ויטמיני B לסוגיהם.

8. סוכראז – מעכל את מרבית סוגי הסוכר.

העיכול מתחיל בפה. כל יום מופרשת בפה כמות רבה של רוק. בפה מתחיל שלב  העיכול בו העמילאז מתחיל לפרק את הפחמימות.  משם עובר המזון לקיבה, שם פועל הפרוטאז. משם עובר המזון למעי הדק, בו הליפאז מתחיל לפרק את השומנים ועמילאז מסיים לפרק פחמימות.

90% מתהליך העיכול מתרחש במעי הדק. בו, מיקרונוטריינטים נספגים אל תוך זרם הדם דרך מיליוני סיסים המצויים על דפנות המעי הדק. אבל מה קורה אם התהליך לקוי? אז מתפתחת מחלה.

מחסור באנזימים הוא המפתח למחלות היותר קשות של ארצות הציביליזציה. בארה"ב, העול הכלכלי של טיפול בבעיות עיכול הוא 50

ביליוני דולר כל שנה, הן במישרין והן עם אובדן ימי עבודה. 90% מן המזון הנמכר שם הוא מזון מעובד. התפריטים עשירים במזון מבושל, משומר וממותק. כל זה, ביחד עם שימוש באנטיביוטיקה שלא לצורך, מרוששים את יכולת הגוף לייצר אנזימים.

מולקולות האנזימים יכולות להיות גדולות למדי אבל המבנה שלהן רופף. החומצות האמיניות במולקולות נקשרות יחדיו בצורה מסוימת, מה שמקנה לכל אנזים ייחודיות מבחינת הרכבו ופעולתו. כאשר משהו פוגע בקשרים, וזה קודם כל  בישול, האנזים חדל להיות פעיל – צורתו ויכולת הפעולה שלו משתנות כבר בטמפרטורה של  46.7 מעלות צלסיוס.  אז, מרבית האנזימים שוב אינם פעילים.

זוהי אחת הסיבות לכך מדוע יש לאכול אוכל חי – לא מבושל. מזונות כאלו עשירים באנזימים וצריכתם מורידה מהגוף עול של ייצור אנזימים מוגבר.  במצב אידיאלי, אדם צריך לקבל 7% מאנזימי העיכול שלו מן המזון. חוץ מחימום, גם שינויי pH (מידת החומציות)  משפיעים. אנזימים שונים פועלים בחלקי גוף שונים לפי ה-pH  שלהם. מחסור באנזימים גורם לעיכול לקוי וספיגת רכיבי תזונה לקויה. הסימפטומים לכך הם אלו:

עצירות

נפיחות

התכווצויות

גזים

 צרבת.

תת-ספיגה כרונית גורמת למחלות שונות. אם הגוף לא מקבל די מרכיבי התזונה השונים ואין לו  די אבני בניין, נפגעות  הבריאות וההתאוששות ממחלות.

חוץ מפעולתם לפירוק המזון,  שומרים האנזימים ובעיקר פרוטאז,  על הבריאות ופועלים נגד גורמי מחלות שונים –  הפרוטאז תומך במערכת החיסונית. המערכת החיסונית מתחילה את פעולתה במעי. אם יש די אנזימים שעוזרים לעיכול, הסיכויים הם שהמערכת החיסונית תפעל כהלכה.

עם הגיל, יש  ירידה בייצור אנזימים. היא מתחילה כבר בגיל  עשרים. כל עשור יש ירידה של כ-13%. בגיל  65, כ- 60% מכמות האנזימים נעלמת  ונשאר רק  כשליש ממה שהאדם זקוק. הקיבה גם היא מייצרת פחות חומצת קיבה. לכן  קריטי לעזור לה.

כאשר יש פחות אנזימי עיכול,  הדרישות הגבוהות לגביהם מרוששות את יכולת הגוף לייצר אנזימים מטבוליים הדרושים לפעולתו של כל תא.

תפקידי האנזימים המטבוליים

 תפקידם של אנזימי העיכול ברור. מה עושים האנזימים המטבוליים? הם מעורבים בפעולות מחזור הדם, נשימה, לב, עצבים, הורמונים, כליות, כבד ומערכת הרבייה. הם דרושים לתקינות העור, עצמות, מפרקים, שרירים ושאר הרקמות. כל אחד  מהטריליונים הרבים   של התאים בגוף תלוי באנזימים אלו לשם ייצור אנרגיה ולכל אנזים יש ייחודיות בזכות מבנה מולקולארי שונה.

אחת מן הפעולות היותר חשובות של אנזימים המצויים בדם היא לפרק דפנות של מיקרואורגניזמים גורמי מחלות שנכנסים לדם וכך הדם מתנקה. האנזימים פועלים גם למניעה וריפוי של דלקות כרוניות. לולא הם, דלקות אלו הופכות למחלות כרוניות כמו מחלות לב וסרטן. האנזימים מפרקים גם פיברין שגורם לדלקות מתמשכות וגם מרפאים בצקות.

בכל  מצב של מחלות כרוניות הקשורות לדלקת כלומר, מחלות כרוניות בנות זמננו,  ניתן לתרום לריפוי על-ידי הגברת כמות האנזימים בגוף – מזון לא מבושל, נבטים ומספר סוגי פירות. שום  מוצר של  אנזים תעשייתי  לא יבוא במקום  תפריט עשיר באנזימים.

דרכים להגדלת כמות האנזימים בגוף

יש מספר דרכים שבעזרתן אפשר להגביר את הכמות של האנזימים בגוף. קודם כל לאכול, כאמור, אחוז גבוה של אוכל לא מבושל,  שזה

לפחות 75% ולמי שיכול לעמוד בכך – עד 100%. מטרות אלו רצוי להשיג בהדרגה, לא כל אחד יכול לעבור באופן חד מהתפריט המערבי לתפריט כזה. במקרים רבים יהיו ייסורי גמילה כמו מעישון או אלכוהול. יש לצרוך פחות קלוריות, ללעוס טוב יותר ולא ללעוס מסטיק. לעיסת מסטיק מרמה את הגוף והוא מפריש אנזימי עיכול שמתבזבזים.

המזונות שמכילים את הכמויות הרבות ביותר של אנזימים  הם נבטים. הנבטת זרעים מעלה במידה רבה את כמות האנזימים שבהם יחסית למה שיש בגרעין היבש. יש גם מספר מזונות עשירי אנזימים ובהם פירות טריים של פפאיה, אננס, מנגו, קיווי, ענבים ואבוקדו. דבש לא מחומם,  אבקת פרחים (פולן), שמן זית כתית מעולה ושמן קוקוס עשירים אף הם באנזימים.

יש לצמצם בצריכת קלוריות. אנשים  אינם מודעים לכך, אבל אצל מי שאוכל את התפריט המערבי עתיר הבישולים והקלוריות, 80% מהאנרגיה שמספק המזון מושקעת בעיכולו. על ידי הקטנת כלל צריכת המזון ואכילת יותר אוכל לא מבושל ולא מחומם, יש ירידה בצורך של הגוף לייצר אנזימי עיכול ומתפנים יותר משאבים ליצירת אנזימים מטבוליים.

לעיסה מספקת חשובה ביותר. על ידי פירוק המזון לחלקיקים קטנים, לגוף דרוש פחות מאמץ לעכל את האוכל.

אנשים הסובלים מנפיחות בבטן, עצירות וכדומה, נזקקים לעיתים לנטילת תכשירים שמכילים אנזימי עיכול  בנוסף לשיפור תפריטם.  יש לחפש תכשירים המכילים תערובות של אנזימים שונים ומייצור של חברות אמינות.

התהליך של הפיכת אנזימים מן המזון לאנזימים מטבוליים  הינו מורכב למדי.  עליהם  לשרוד את החומציות הרבה שבקיבה ויש גם בעיה של הטמעה. במשך 100 שנים שלטה ברפואה הדעה שאנזימי מזון יתפרקו בעוברם בקיבה. כיום הצטבר מספיק מידע המאשר שמעברם בשלום בקיבה אפשרי.

 טיפולים עם אנזימים נעשו באירופה, בעיקר בארצות שאינן דוברות אנגלית – כעת החלו לערוך טיפולים כאלו גם בארה"ב. בשום פנים אין לקחת תכשירי אנזימים עם האוכל, אלא רק על קיבה ריקה. אם  נוטלים אותם עם האוכל, הם יצטרפו לאנזימי העיכול ולא יעזרו כאנזימים מטבוליים.

טיפול בעזרת אנזימים במחלות שונות

כיום יודעים שהתקפי לב קשורים עם מצב דלקתי – עם עליה בחלבון תגובתי C. עודף  בו יכול לנבא  התקף לב. זה קשור לכך  שבקטריות גם הן גורמות להתקפי לב. בסתמים (פלאקים) שבעורקים מצויות הרבה בקטריות. אז, נוצר חלבון תגובתי ,C שמטרתו למנוע בגוף את התפשטות הבקטריות.  אנזימים לא מעטים מונעים יצירת קרישי דם. כאשר יהיו פחות קרישי דם וסתימות בכלי הדם, יהיו פחות התקפי לב. אחד מן התפקידים העיקריים של אנזימים הוא לחזק את פעולת המערכת החיסונית.

טיפולים עם אנזימים נעשו גם במחלת הסרטן. כבר בשנת 1911 פורסם מחקר על טיפול בסרטן עם אנזימים ועל הבסיס המדעי של

 טיפול כזה. מחקר שנערך בשנת 1999 מצא שיש אמנם בסיס לטיפול כזה. ל-10 חולי סרטן לבלב שלא נותחו, נתנו בבליעה, כמות רבה של אנזימי לבלב ביחד עם תפריט של מזון אורגני וניקוי רעלים. מטופלים אלו חיו 3-4 פעמים יותר מאלו שלא טופלו בדרך זו. עיקר התועלת הייתה עם אנזימים פרוטאליטיים. הם נמצאו מעוררים פעולה מוגברת יותר של ציטוקינים, בייחוד אינטרפרון ו-TNF, שקוטלים תאים סרטניים. אנזימים אלו ממוססים פיברין. תאים סרטניים מכסים את עצמם במעטה של פיברין. אם מעטה זה מתפרק, התאים הסרטניים הרבה יותר חשופים לפעולת מקרופג'ים ותאי הרג טבעיים.

מתוך הנתונים שבמאמר זה ניתן להבין עד כמה קריטי מעבר לתפריט שכולו, או לפחות מרביתו, יהיה מזון לא מבושל, עם צריכת נבטים ושתיית מיצי ירקות טריים ואורגניים, שמספקים כמות רבה של אנזימים. היה נהוג לומר על האדם שהוא מה שהוא אוכל, נכון יותר יהיה לומר שהוא מה שהוא מטמיע.