מרבית מקרי האוטיזם קשורים למתן חיסונים

לפי דברי מהדורת חדשות הבריאות ב-CBS, מחקר זה דן בגורם שלא נחקר לעומקו –  העובדה שבחיסונים נמצאו קטעי  DNA אנושיים. החוקרת  בדקה מהי השפעת  קטעים אלו שנמצאו בחיסון המשולש.

בעבר,  תחלואה מוגברת יותר באוטיזם רווחה כאשר חיסונים נגד אבעבועות שחורות גודלו ברקמות של עוברים אנושיים. כמובן, חומרי חיסון כאלו הכילו DNA אנושי. חוקרים "מומחים" רבים דנו בנושא הקשר בין אוטיזם לחיסונים. הלן רטצ'וק סקרה את כל החומר המדעי הקושר אוטיזם לחיסונים. הגיע הזמן שמשרדי הבריאות בעולם יתייחסו ביושר ובהגינות לנתונים במקום לומר שזה נושא שמועלה על-ידי קבוצות אנטי ממסדיות. אוטיזם הפך לאסון רפואי בקנה מידה נרחב ביותר. הייתה זו מחלה נדירה לפני 3 עשורים וכיום השכיחות שלה עלתה  מ-4 מקרים על כל 10,000 ל-1 על  110 ועד 1 על 50 (לפי מדדים שונים).  בסקירת הספרות המקצועית הזאת, הלן דיווחה על כך ש-1 מכל 100  ילדים  בארה"ב  הוא אוטיסט. בבריטניה, 1 מכל 64  ילדים הוא אוטיסט.

בדרום קוריאה, בה יש רישום נתונים שונה, 1 מכל 38 ילדים מוגדר כאוטיסט. חוקרים סבורים שאם אוטיזם היה מוגדר לפי השיטה של דרום קוריאה, מספרם בארה"ב ובריטניה היה אפילו גבוה יותר.

האם נתוני האוטיזם אמנם ריאליים?

השאלה העומדת על הפרק היא האם העלייה בשכיחות האוטיזם היא ריאלית או שהיא קשורה באבחון טוב יותר. לפי דברי החוקרת, העלייה היא לא עקב הגדרה שונה של המחלה, לא  כתוצאה של  בדיקות טובות יותר ושל   שיטות אבחון  שונות. ההוכחה היותר חותכת לכך היא שלא חל שינוי באחוזי האנשים הסובלים מפיגור שכלי, הפרעות דיבור או נזק מוחי מפגיעה כלשהי  – רק אוטיזם עלה במידה דרמטית.

 אבל, מחקרים רבים מלמדים שזו רק סיבה אחת מתוך כלל הסיבות האפשריות. סיבות אפשריות נוספות הן הכמות הרבה והצפיפות בהם ניתנים החיסונים לתינוקות עד גיל שנתיים. בשנת 1983, לפני שהחלה מגיפת האוטיזם, ילדים קיבלו 10 חיסונים עד הגיעם לגיל בי"ס. כיום הם מקבלים 24 מנות חיסון בשנת חייהם הראשונה ו-36 חיסונים עד הגיעם לגיל בי"ס.

סביר להניח שסיבת האוטיזם העיקרית כיום קשורה בכמות של החיסונים שניתנת ובגיל צעיר כל כך. לפי דברי הדוחפים לחיסונים, בארצות מפותחות בהן תמותת התינוקות נמוכה, תינוקות מקבלים יותר חיסונים. אבל, ביפן ובשוודיה, תינוקות מקבלים מחצית מכמות החיסונים הניתנים בארה"ב ובכל זאת, תמותת התינוקות שם היא מחצית מזו שיש בארה"ב.

החלק של תורשה במגיפת האוטיזם הוא מזערי

כפי שנמצא במחקרים עם תאומים  זהים, לתורשה יש חלק בהתפתחות האוטיזם. אבל כיום ניתן לומר שחלקה של התורשה בהתפתחות מחלה זו הוא לא יותר מ-1% עד 2%.  עד היום, לא הצליחו לגלות גן שאחראי לאוטיזם. לאוטיסטים יש הרבה גנים פגועים אבל מרביתם נפגעו מסיבות סביבתיות, ברוב המקרים לא הייתה תורשה של גנים פגועים מראש.

יש צורך דחוף לשנות את התפישה לגבי המחלה

מחלה זו הוגדרה כמחלה פסיכוטית או  נוירולוגית הקשורה למוח. כיום יודעים שזו מחלה המתבטאת בכל הגוף ויש גם  פגיעות רבות  שאינן קשורות במוח. לחולי אוטיזם יש הרבה יותר מחלות מעיים, ובכל זאת, "מומחים" מכחישים את הקשר הזה. אם רוצים לעצור את המגיפה, יש הכרח לשנות את התפישה לגבי הופעתה. האשמה היא לא רק בחיסונים,  כיום יודעים ששתיית מים מופלרים ומחסור בויטמין D מהווים  אף הם גורמי סיכון.

הסיבות כה רבות ושונות אבל מסתבר שלכולן יש רקע משותף. חוקרת רוסית בשם נטשה המפל-מקבריד ריכזה את חומר המחקרים בספר בשם Gut and Psychology Syndrome.

במחקרים אלו נמצא שפגיעה בפלורת המעיים עקב שימוש באנטיביוטיקה וגלולות נגד הריון, ביחד עם תפריט גרוע, גורמים נזקים לאישה הרה והנזק עובר לילדים שלה – חלקם יפתחו אוטיזם. רופאה זו פיתחה פרוטוקול של טיפול שהביא להבראתם של אלפי ילדים אוטיסטים. ככל שמתחילים מוקדם יותר בטיפול, כך רבים יותר הסיכויים לשיפור או להבראה.

ההסבר הביוכימי של אוטיזם

דר' רושל ביילור, רופא ונוירו כירורג, מומחה לרעלים המשפיעים על המוח, ריכז את המידע ל"תיאוריה מאחדת" לגבי הסיבות לאוטיזם. הוא  פרסם מאמרים רבים בהם העלה תיאוריה  לשאלה כיצד סיבות שונות מביאות לתוצאה דומה – אוטיזם. התיאוריה שלו מדברת על הפעלת מיקרוגליה – תאי מערכת חיסונית במוח, הנגרמת מפעולה משותפת של ציטוקינים מעוררי דלקות וקולטני גלוטמאט.

המחקר שלו זכה לתמיכה נרחבת במחקר אחר, שפורסם על-ידי יורגס ועמיתים בשנת 2005. מחקר זה מצא רמה גבוהה של ציטוקינים מעוררי דלקות ופעילות מיקרוגליה רבה ונרחבת, וכן עליה ברמת אסטרוציטים, במוחם של חולי אוטיזם.

מיקרוגליה  הם תאי המערכת החיסונית הייחודית למוח

שנים רבות לא בדקו את השפעת החיסונים על המוח, מתוך מחשבה שמחסום דם מוחות מנטרל השפעות כאלו.   כיום יודעים שתאים של המערכת החיסונים יכולים להגיע למוח ומה שיותר חשוב – המערכת החיסונית של המוח עצמו מגיבה לחיסונים. במוח יש תאים של מערכת חיסונית משל עצמו –  תאי מיקרוגליה. הם פרושים בחלקי מוח שונים ובמצב רגיל הם רדומים. הם זקוקים לעירור כלשהו  כדי  לפעול   וחיסונים  אמנם  גורמים

לפעולת עירור כזאת. ככל שיש יותר עירור של המערכת החיסונית בגוף, כך יש במקביל גם יותר עירור של המערכת החיסונית במוח. ככל שהעירור החיסוני מתמשך יותר זמן בגוף, כך הוא פועל גם יותר זמן במוח. הפעלה פתולוגית כזו יכולה להמשך חודשים, שנים, עשורים.  בזה טמון הסיכון של מדיניות החיסונים הנוכחית.

מה קורה אחרי עירור המערכת החיסונית במוח

משעוררו את תאי המיקרוגליה הם נעים לאורך העצבים ומפעילים ציטוקינים וכימוקינים. הבעיה היא שאין איברים חולים. החיסון משקר את המערכת החיסונית כאילו יש.

תאי מיקרוגליה משחררים שני חומרים הרסניים למוח ולתהליכיו – גלוטמאט וחומצה קווינולינית.  אלו הם טוקסינים שמגרים את המערכת החיסונית. עירור כזה, אם הוא מוגבר וממושך,  פוגע בנוירונים. חומרים אלו גם מייצרים רדיקלים חופשיים ונוצרת תגובה הדומה לזו שקורית כאשר יש דלקת ויראלית או חיידקית של המוח. עם ריבוי חיסונים, המערכת החיסונית במוח מופעלת שוב ושוב ובקביעות נוצרים ציטוקינים.

נזק רב תחומי למערכת החיסונית

מחקרים שנעשו עם אנשים בעלי נזק ניווני במוח כמו אוטיזם, מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר, הראו שבמוח יש רמה גבוהה של ציטוקינים וגם חומרים אחרים שמגרים את מערכת העצבים.  כימיקלים אלו ונזקי החמצון הבאים בעקבותיהם גורמים לנזק נרחב במוח,   בדומה לתוצאה של הטלת פצצה בתוך קהל – הקרובים לפיצוץ נפגעים, אבל גם חלק מן הרחוקים נפגעים מרסיסים. במצב נורמאלי, יש במוח עירור ורגיעה. חיסונים לא מאפשרים למיקרוגליה להירגע.

אצל תינוקות וילדים קטנים, חלק מהנזק זוכה לפיצוי עקב זה שהמוח גדל וגם המערכת החיסונית מתפתחת. מלכתחילה היא הייתה

 בנויה כך שאחרי הלידה תוכל להשתנות לעומת מצבה ברחם. אבל,  כאשר יש ריבוי חיסונים, יכול להיגרם  נזק למוח.

חיסונים פוגעים בעיקר באמיגדלה שבמוח ובמבנים לימביים אחרים. אלו הם בדיוק אותם מרכזים שמאפשרים קשרים חברתיים  בין בני אדם, רעיונות ופעולות יחדיו – זה מה שהולך לאיבוד אצל אוטיסטים. יש מעגל מרושע של הפעלת המערכת החיסונית, יצירה מוגברת של ציטוקינים ורדיקלים חופשיים וכל זה גורם למוח נזק.

לא כולם נפגעים באותה מידה

מתוך שלל סיבות, יש שיפתחו אוטיזם ויש שלא. לאוטיסטים יש יותר אינפקציות לעומת ילדים אחרים פחות רגישים, בגלל מחסור חיסוני סמוי. יש להם יותר דלקות אוזניים, אינפקציות קנדידה עקב מתן אנטיביוטיקה. יש גם יותר פגיעה של ציטומגלווירוס.  כל אלו פוגעים יותר בתינוקות וילדים עם מערכת חיסונית חלשה. אלו מעוררים פעילות יתר של תאי המיקרוגליה ביחד עם גורמים נוספים והם:

רעילות מתכות כבדות

תרופות

רעלי חקלאות, פלואוריד, כספית, אלומיניום מונוסודיום גלוטמאט

טראומה למערכת העצבים המרכזית.

תאי המיקרוגליה המעוררים שוב ושוב מייצרים יותר ציטוקינים, יותר חומרים מגרים כמו גלוטמאט וחומצה קווינולינית.  לפעמים די בחיסון נוסף אחד ויש אוטיזם! כאשר נזקי חיסונים עוברים את סף הסיבולת – אז נגרמת הפגיעה.

עקב עירור יתר של המיקרוגליה במוח יכולות להתפתח מחלות אחרות, בגילאים מבוגרים, כמו מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, ALS, טרשת נפוצה ודמנטיה אצל חולי איידס. בעקבות חיסונים  יש נזק מוחי שהוא פתח לסוגי מחלות מוח רבות.

חיסונים שונים ממחלה רגילה בכך שהם גורמים  לעירור  המערכת  החיסונית  שבמוח

 למשכי זמן ארוכים. כשיש מחלה, מערכת החיסון עד מהרה מנקה את האינפקציה ואז נעצרת התגובה החיסונית, כלומר תאי המיקרוגליה שהופעלו חוזרים למצבם הנורמאלי ומתאפשר תיקון של הנזק שנגרם. הפסקה זו של פעולת תאי המיקרוגליה מאוד חשובה. לעומת זאת, יש הוכחות לכך שעם חיסונים רבים  וצפופים, המיקרוגליה לא נרגעת, כפי שהראה מחקרו של דר' יורגס,  גירוי כרוני יכול לגרום לנזק משמעותי למספר מיקרו-מבנים במוח, בייחוד קשרים סינפטיים ודנדריטים.

עם 26 חיסונים בשנת החיים הראשונה של התינוק, ורובם מרוכזים בחודש או חודשיים, גירוי מיקרוגליה יהיה רציף. גם חיסון האם, למשל נגד שפעת, בזמן ההריון, יכול להזיק לוולד. חיסון כזה פוגע במספר דרכים:

אנטיגנים כמו הרעל  פרטולזיס שיש בחיסון חי של חצבת יכול לפגוע ביכולת החיסונית הטבעית של הגוף ותהיה תגובה דלקתית.

החומר שמוכנס לחיסונים תימרוסול בו יש  49% כספית אתילית. סימנים רבים של אוטיזם דומים לסימני הרעלת כספית.

אלומיניום עלול להיות מצוי בחיסונים רבים וכמותו עוד תוספים כמו  5-MPC, חלבון תאי, ליפופוליסכרידים, סקוואן ואנטיביוטיקות שונות, אותם מוסיפים  כדי להאריך את פעולת חומר החיסון. בדם ובשתן של ילדים אוטיסטיים נמצאו רמות גבוהות של מתכות כבדות.

בסרום המוזרק כחיסון נמצאו זיהומים חיידקיים וויראליים ומרכיביהם.  כעת, בעקבות שינוי שיטות החיסון, יש במספר חיסונים גם שאריות של DNA אנושי.

כספית, אלומיניום ומתכות כבדות אחרות  הם מפעילים חזקים של המיקרוגליה, גם בריכוזים נמוכים ביותר. כספית מעלה את ריכוז הגלוטמאט במוח בכך שהיא מפריעה לסילוקו. עודף גלוטמאט נספג על-ידי אסטרוציטים ומכפיל את יכולת הגירוי ואובדן אנרגיה מיטוכונדריאלית בהם. שם ישנם

ריכוזי הכספית היותר גבוהים במערכת העצבים המרכזית. המקום הבא אחרי   האסטרוציטים הוא בתאי המיקרוגליה.  אבל, ההרעלה שגרמה לאוטיזם גרמה, לאחר מכן, לכשל מיטוכונדריאלי – לא להיפך. לפי דברי דר' בולוק שחקר את הנושא, כאשר יש מיקרוגליה מגורה יתר על המידה, אנזימים מעוררי דלקות הופכים חומצה ארכידונית ללויקוטריאנים ונוצרים חמצנים וחנקנים פעילים שפוגעים בשחרור אנרגיה על-ידי המיטוכונדריות. ועוד יותר גרוע, פוחתת בגוף הרמה של נוגדי חימצון טבעיים כמו קטלאז, SOD, גלוטטיון ועוד. הם מאבדים את יכולת הפעולה שלהם והמוח חשוף  עוד יותר לנזק של רדיקלים חופשיים ושל חמצון-על של שומנים. כך, הנזק המיטוכונדריאלי אצל אוטיסטים הוא תוצאה ולא סיבה של הפעלת יתר של המיקרוגליה.

היו שייחסו אוטיזם לקבוצת המחלות האוטואימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו, אך  העובדות לא מאשרות תיאוריה זו. זוהי מחלה דלקתית של תאי גליה עקב חיסונים – אין זו מחלה אוטואימונית.

לסיכום, פגיעה במיקרוגליה יכולה להסביר את כל סימני האוטיזם:

התכווצויות

דלקות במוח

ריאקציה לנוירוטוקסינים

פגיעה ביכולת קוגניטיבית

הפרעות בהתנהגות

קוליטיס

הפעלת יתר חיסונית

תת פעילות מיטוכונדריאלית

שינויי מבנה במוח

תת פעילות של חושים שונים

התנהגות לא חברתית

החיסונים גורמים להפעלת יתר של תאי המיקרוגליה ונגרם נזק מקומי והיקפי במוח על כל הסימפטומים הנובעים מכך. חשוב לכל הורה שתהייה לו האינפורמציה הנכונה – גם במקרה זה, לא כל מה שרופא המשפחה אומר לכם הוא תורה מסיני.