צריכת סידן, מינרלים נוספים וויטמין D חשובה לשם שמירה על מסת העצמות בגיל הילדות והנעורים, שמירה שעוזרת למניעת אוסטיאופורוזיס בגיל המבוגר (1)
מבוא
מרביתו של הסידן המצוי בגוף ממוקם בעצמות. רק כ-1% מכלל הסידן נמצא ברקמות הרכות. הסידן המצוי בסרום מצוי ב-3 צורות שונות: סידן מיונן (כ-50%), סידן הקשור לחלבון (כ-40%) וסידן ציטראטי או פוספאטי. הורמון הפאראתירואיד והקלציטונין הם אלו המווסתים את כמות הסידן בסרום. ספיגת הסידן מן המזון נעשית בשני מסלולים – מסלול פסיבי שאיננו תלוי ברמת ויטמין D ומסלול אקטיבי התלוי בויטמין זה (2).
צריכת הסידן של תינוקות, ילדים ובני נוער תלויה בקצב ההתפתחות שלהם. שיבושים בספיגת הסידן קורים לעיתים אצל תינוקות בחודש חייהם הראשון, תינוקות שמכל בחינה אחרת הם בריאים. אצלם יכולה להתגלות רמת סידן נמוכה שמתבטאת בסימפטומים כמו התכווצויות. תופעה זו כמעט לחלוטין לא קורית מעבר לגיל זה. מרבית הכמות של סידן הנצרכת על-ידי ילדים ובני נוער נועדה לבניית מסת העצמות.
הדרישות לסידן מותנות בתורשה ובצריכת מזונות שונים לכן לא ניתן לקבוע מסמרות לגבי הצריכה (3,4). אבל, כיום יש כבר בסיס נתונים שיאפשר מתן קצובת מזון לגילאים השונים. (4). בנוסף לסידן, יש סדרה של גורמים נוספים שחשיבותם קריטית לגבי מסת העצמות. אחד הגורמים היותר חשובים הוא התעמלות (5,6). נמצא שילדים ובני נוער שעסקו בהרמת משקולות, בכפוף לגילם, הגיעו לשיא מסת העצמות וההשפעה של התעמלות כזו הייתה רבה יותר מזו של הסידן. על כל פנים, אין ללמוד מכך שהתעמלות תבוא במקום צריכת סידן נוספת או להיפך. רמות נמוכות מדי של צריכת סידן נמצאו אצל מגזרים עם תזונה מיוחדת, כמו מקרוביוטיים (7). למעשה, אין נתונים לגבי השאלה מהי צריכת המינימום של סידן שמתחת לה תהיינה בעיות בריאות. לא נבחנה גם השאלה של צריכת סידן על-ידי בני גזעים שונים. מחסורי סידן שכיחים יותר אצל ילדות, בייחוד ילדות רזות או כאלו שמתחילות בדרך של דיאטות הרזייה ללא שום צורך. במצבים כאלו, ילדים ובני נוער שאין להם די סידן במזון, או גם מחסור בויטמין D סובלים מרכית או משברים באמה (8). יחס ישיר נמצא גם בין שתיית משקאות קולה עשירי זרחן ע"י ילדים לבין שכיחות של שברים אצלם (9). זה פחות קורה אצל מבוגרים. על כל פנים, דרושים מחקרים לקביעת רמת המינימום של סידן שלמטה ממנה יהיו שברים אצל ילדים ובני נוער. לממעטים בצריכת סידן יש גם סיכון רב יותר לסבול מאוסטיאופורוזיס בגיל מאוחר.
אצל ילדים הסובלים ממחלות כרוניות, או אצל אלו המקבלים טיפול תרופתי, בעיקר עם קורטיקוסטרואידים, יש מחסורים בסידן. תמיד חשוב לדאוג שלא יחסר גם ויטמין D ורכיבי תזונה אחרים הדרושים לבניית ולשמירת מסת העצמות. נושא זה יסקר בהמשך.
יש מספר שיטות שבעזרתן ניתן לקבוע מהו הסטאטוס של סידן בגוף. שיטה אחת היא מדידת רמות הסידן בסרום עם מתן כמויות משתנות שלו כתוסף מזון. שיטה נוספת היא מדידת מסת העצמות ותכולת המינרלים שבהן. בשיטה השלישי\ת, עורכים מחקרים אפידמיולוגים הקשורים במחסור בסידן. יש קושי לקבע כמה סידן הילדים צרכו וכמה נאגר אצלם בגוף. לכן, לשם בדיקות נותנים איזוטופים יציבים של סידן וכך קל יותר למדוד כמה סידן נקלט וכמה הופרש. מדידת מסת המינרלים בעצמות וצפיפותן כרוכה במידת מה של קרינה. נמצא גם שמתן תוספים של סידן לפרק זמן של 1-2 שנים אין בו די כדי להשפיע על הגדלת מסת העצמות לשיא, מצב שיצמצם במידה רבה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס בגיל מבוגר. צריכה של מזונות עשירי סידן או נטילת תוספים שלו צריכה להיות נוהג של קבע בכל הגילים.
המלצות לגילאים השונים
מרבית הילדים שותים חלב או צורכים מוצרי חלב. הסידן שבחלב פרה לא מספיק זמין. חשוב גם לדעת שבחלב רזה יש אותה מידה של סידן כפי שיש בחלב מלא. בירקות רבים יש סידן וכמותם גם בטופו , בשומשום או טחינה מלאה ובשקדים. הסידן לא זמין מירקות המכילים כמות רבה של חומצה אוקסלית כמו תרד ומנגולד, אבל אין לפסול מזונות אלו. הם מכילים כמות רבה של לוטאין החשוב לבריאות העיניים. בכל מקרה, חשוב שחלק ניכר מן הסידן יהיה ממזון ולא רק מתוספים.
