שימוש בזבלים כימיים בשטחי מרעה גורם להשמדת מיני צמחים רבים

מדענים מאוניברסיטת ציריך בשוויץ ערכו מחקר שבדק סיבות להעלמות של צמחי בר שונים משטחי מרעה. מאמר זה פורסם בעיתון המקצועי Science .  מי הגשמים ממוססים זבלים המפוזרים בשטחי מרעה והאדמה נהיית עשירה מדי במספר מינרלים, מה שגורם לחלק מהצמחים לשגשג ואילו האחרים נדחקים מן הבמה ונעלמים. ההיפותזה שבעזרתה הסבירו המדענים את התופעה הזאת היא  שחלק מן הצמחים, בעיקר הגבוהים ורחבי העלים שבהם משגשגים וגורמים להצללה על צמחים פחות גבוהים – אלו הולכים ונכחדים. תיאוריה זו הוכחה. כאשר גידלו באדניות את אותו מגוון צמחים שהיו בשטחי המרעה, אבל נתנו להם תוספת של תאורה מלאכותית, הצמחים כולם שרדו.

למעשה, תופעה זו מוכרת לכל מי שעוסק בבוטניקה. יש צמחים שגדלים באדמות עשירות במיוחד בזבל, כמו על יד רפתות. צמחי החלמית, למשל, משגשגים שם ועם עליהם הגדולים הם מצלים על צמחים אחרים. הצמחים עם עלים קטנים יותר סובלים מחוסר תאורה ולא שורדים. זוהי נקודה חשובה גם בגידול ירקות ועצי פרי. יש צמחים שזקוקים לתאורה מלאה – הם יצמחו בקושי בתנאי צל או חצי צל. אחרים מסתגלים גם לחצי צל. על כל פנים, זיבול  של שדות מרעה החטיא את המטרה. ככל שיש פחות מגוון של צמחים, כך בעלי החיים האוכלים אותם מקבלים פחות מגוון של פיטוכימיקלים ובריאותם נפגעה מכך.