חשיבותן של אצות הים בתזונה ובבריאות
אצות ים מכילות מגוון רחב של מינרלים המצויים במי הים, אך לגבי יודן, הן הספקיות העיקריות שלו. בצמחי יבשה יש מעט יודן אלא אם כן הוסיפו למצע הגידול שלהם אצות ים. בתנאים אחרים, בכדי לקבל את קצובת המזון היומית של יודן, יש לאכול כ – 4-5 ק"ג ירקות, כמות דומה של דגנים, או חצי ק"ג דגי ים ליום, כולל הראש ובלוטת התריס של הדגים. צמחי יבשה לא יכולים לרכז יודן יותר ממה שיש בבית השורשים שלהם – אצות מסוגלות לרכז עד פי 10,000 יותר יודן ממה שיש במי הים.
מינים שונים של אצות מכילים כמויות שונות של יודן. כמויות אלו יכולות להשתנות גם במהלך חודשי השנה השונים. על כל פנים, באצות החומיות יש בדרך כלל כמות גבוהה מאוד של יודן. 1 ג' של אצות כאלו מכיל 0.1-0.2 מ"ג יודן, קצובת המזון היומית. מרבית היפנים צורכים כל יום עד 100 פעמים יותר מקצובת המזון המומלצת בארצות המערב והם העם היותר בריא בעולם. מסתבר שכמות נאותה של יודן לה אדם זקוק היא לא 200 מק"ג ליום, אלא לפחות פי 10 יותר. מאז שעקב ניסויים עם בעלי חיים, שתוצאותיהם למעשה זויפו, נקבעה כמות של 200 מק"ג יודן ליום כקצובה יומית מומלצת, משרדי בריאות בארצות המערב לא מרשים לערוך ניסויים עם בני אדם עם כמויות יודן גבוהות יותר. זו אחת הסיבות, ביחד עם שתיית מים מופלרים, שיש כל כך הרבה מקרים של תת-פעילות של בלוטת התריס, הן בארץ והן בארה"ב, גם שם מפלירים את מי השתייה של כמחצית מן התושבים. יש חוקרים הטוענים שקצובה יומית דלה זו של יודן גרמה לתמותה טרם עת לבני אדם יותר מההרג שהיה בשתי מלחמות העולם של המאה העשרים גם יחד.
יודן בצמחי ים
מחקרים שנעשו עם האצה קלפ הגדלה באוקיאנוס השקט הראו שיותר מ-90% מכמות היודן שבה מצויה בצורה מסיסת מים, כיוני יודן. באצות אחרות, 5.0-37.4% של היודן היו בצורת יודן אורגני. בסוגי האצות סרגסום ולמינריה נמצאו תירוקסין וטרייודוטירונין וכן מונויודוטירוזין ודייודוטירוזין. מחקרים שנעשו עם האצות של האוקיאנוס השקט הראו שהכמות של היודן במינים שונים משתנית מאצה לאצה וכן הזמינות הביולוגית שלהן.
תרכובות יודן קשורות חלבון מורידות רמות כולסטרול בבעלי חיים. בבני אדם הן נמצאו עוזרות לירידה במשקל והורדת רמות שומני הדם. עדיין לא ברור מהו התפקיד של יודן באצות – מה שידוע הוא שצמחי יבשה אינם זקוקים ליודן. הם מסוגלים לתת את מלוא היבול שלהם גם בלעדיו, עקב כך, חקלאים לא דואגים להוסיף יודן לאדמה על-ידי זיבול עם אצות למשל, לגידולים שלהם. בצמחי יבשה יש בדרך כלל מעט מאוד יודן.
תפקידי היודן בגוף החי
כ-20% מכלל כמות היודן בגוף האנושי ובגופם של בעלי חיים מצויה בבלוטת התריס. יודן חופשי ואיודול עוברים שינוי כימי בדופן המעי והופכים ליודיד. בבלוטת התריס, היודיד מתחמצן והופך ליודן אורגני. שם הוא נקשר לחומצה האמינית L-טירוזין ומשתלב בהורמונים תירוקסין (T4) וטרייודוטירונין (T3). להורמוני בלוטת התריס יש שלל תפקידים בגוף: האצת חילוף החומרים, התפתחות גופנית ונפשית, התמיינות של תאים ורקמות, פעולת השרירים, מערכת לב – כלי-דם, מערכות הפוריות והרבייה וחילוף חומרים של רכיבי תזונה שונים.
בבלוטת התריס של בני אדם יש אנזים מסוים שמגביר את הצטברות היודן שם. הריכוז של היודן בבלוטת התריס הוא 20-40 פעם יותר מריכוז היונים שלו בפלזמה. באצות ים מסוימות יש ריכוז פי מיליון יותר גבוה ממה שיש בבלוטת התריס. המנגנון הפועל ליצירת ריכוז כזה לא ידוע. יש סברה שאכילת אצות בכמות רבה אחראית לתחלואה הנמוכה יחסית של נשים יפניות בסרטן השד. יש להרחיב את השימוש באצות כטיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס, סרטן לסוגיו ולשם שיפור תפקוד הגוף בכלל.