חוסר יודן באדמות הארץ גורם להידרדרות נפשית וגופנית

מאחר והתעניינתי בנושא זה, אחרי שקראתי על החשיבות הרבה של היודן בתפריט, זומנה לי פגישה עם פרופ' זולמן, שהיה בשעתו דיקן ביה"ס לרוקחות בהדסה, ירושלים. הוא סיפר לי על כך שערך מחקר לגבי תכולת רכיבי תזונה שונים בתערובת של  עופות שכל המרכיבים שבה גודלו בארץ. כמות היודן בתערובת הייתה 10% בלבד לעומת הדרוש. לדבריו, זה מצביע על מחסור חמור ביודן באדמות הארץ, וזה בדיוק מה שנמצא במחקר שערך דר' יז'י נברוט.  בעבר היו סקרים שהראו שבכפרים ערבים בצפון הארץ, אלו שאכלו אז כמעט לחלוטין תזונה אוטרכית, כלומר  את מה שהם עצמם גידלו,

 היו מקרים רבים של גויטר – גדילה שפירה של בלוטת התריס הנגרמת מחוסר יודן.

 אחת מן הבעיות המרכזיות המובילות לחוסר יודן במזון היא העובדה שמינרל זה איננו דרוש לצמחים. הצמחים יכולים לתת יבולים גבוהים גם באדמות שלחלוטין אין בהן יודן.

יש ארצות בהן אכילת אצות היא שיגרה יומיומית – ארצות כמו יפן, קוריאה, איים באוקיאנוס השקט ועוד. תושבי ארצות אלו הם מן היותר מאריכי ימים ועם הישגים לימודיים מן היותר גבוהים בעולם. חוסר יודן גורם להידרדרות, הן גופנית, הן שכלית והן התנהגותית.

בשעתו, טענו  חוקרים שסדקו התנהגות של אוכלוסיות בזמן השואה באירופה, שאותם עמים שחיו על שפת הים ואכלו דגים ולא בשר, היו הרבה יותר אנושיים. דגים מכילים יותר יודן מבשר וגם אומגה-3.  עמים כאלו היו הדנים, נורווגים,פינים, הולנדים. תושבי פנים היבשת – גרמנים, אוסטרים, אוקראינים ואחרים, רבים מהם איבדו צלם אנוש והשתתפו ברצח העם היהודי. סביר מאור שאירן, שמרבית שטחה רחוק מהים,  כוללת ברובה אזורים חסרי יודן. נתון זה מגביר חוסר אנושיות בקרב  חלק מבני העם.

בארה"ב, רופא חקר את נושא כמויות היודן המורשות בלקיחה לפי קצובת המזון היומית שהיא 300 מק"ג ליום, ומסקנותיו היו מצמררות. אחרי  שבעקבות   פרסום   מחקר

מוטה בתחילת שנות ה-50  נקבעה קצובת מזון ליודן, שום משרד בריאות בארצות המערב לא מרשה לערוך מחקרים עם כמויות  יודן גדולות יותר, התוצאות לדבריו הן שחוסר יודן גרם לתמותה של נשים וגברים בגיל צעיר, מסרטן ועוד מחלות, בהיקף רב מזה של ההרג בשתי מלחמות העולם ביחד.

ביפן לא שמעו על קצובת המזון הזו וכך גם בקוריאה ובאיי הדרום – הם אוכלים אצות ים המספקות בערך פי 100 יותר יודן מהכמות המותרת בקצובת המזון.

יש כיום סוגים רבים של אצות מיובשות בחנויות הטבע בארץ. הן, ורק הן, יכולות לספק מנה סבירה של יודן. אצת קומבו היא היותר עשירה ביודן, אחריה ארמה, וואקמה  (רק בצורת ענפים ארוכים, לא בפתיתים) והישיקי.  אצת נורי המעובדת לא מכילה כמעט לחלוטין יודן בגלל דרך העיבוד שלה לדף שטוח.לכן, אכילת סושי לא פותרת את בעיית חוסר היודן.

בסין נערכו מעל 20 מחקרים שלימדו מה קורה אם אין די יודן במזון וזה קורה שם באזורים בהם באדמה יש מעט יודן. במקביל.,  בחלק ממקומות אלו, יש באדמה ובמים  גם עודף  של פלואוריד הסותר את פעולת היודן ונמצא  שרמת ההישגים הלימודיים שם ירודה ביותר. רמת ה-IQ  נמצאה באזורים אלו 10 עד 30 נקודות מתחת ל-100. בארץ חסר יודן וגם  סלניום ומשרד הבריאות, במקום לדאוג להפיץ את צריכת אצות הים, מפליר את המים. התוצאות נראות מול עינינו – בורות וברבריות.