תזונה ותוספי מזון לטיפול בהפטיטיס מסוג C ובוירוסי
HIV
וירוסי הפטיטיס C ו-HIV מחלישים את יכולתה של המערכת החיסונית, בעיקר מאחר והם מנצלים את רזרבות הסלניום ו-3 חומצות אמיניות בגוף. בדרך זו יורדת הכמות של תאי T מסוג CD4 וזה מאפשר לווירוסים להתפשט. מתן תוספים של אותם רכיבי תזונה מצמצמת את העומס הויראלי ומעלה את רמת תאי T CD4 ובכך האינפקציה הנלווית למחלות אלו מצטמצמת. יינתנו בזאת מקורות מזון שמספקים את רכיבי התזונה הנדרשים וכן כמויות של תוספים הנדרשים.
ציסטאין היא אחת מן החומצות האמיניות הדרושות. יש להביא בחשבון שהחומצה האמינית L-מטיונין הופכת בגוף, לפי צרכיו, לציסטאין, וכמותה גם N-אצטיל ציסטאין. מטיונין מצוי במספר מזונות. אגוזי ברזיל הם מן המקורות היותר טובים וכמותם של חלמון ביצה. שתי החומצות האמינית הנוספות הדרושות הן טריפטופן ו L-גלוטמין.
מזונות כמקור לסלניום ולחומצות האמיניות הנדרשות
המזונות היותר עשירים בסלניום ובחומצות האמיניות הנדרשות הם אלו:
המזון היותר עשיר בסלניום הוא אגוז ברזיל. למעשה, אגוזים אלו מכילים סלניום 100 פעמים ויותר מאשר המזון שבא אחריהם מבחינת תכולת סלניום שהוא שום. מלבד אגוזי ברזיל, כמות הסלניום המצויה במזונות אחרים מותנית בין השאר בכמותו של מינרל זה באדמה. בדרך כלל, אדמות קלות עניות בכלל המינרלים וגם בסלניום. באותה מידה אי אפשר לסמוך על ירקות וגידולים אחרים שגודלו בחקלאות לא אורגנית או באדמה ששנים רבות הייתה מעובדת בשיטות הקונוונציונליות ולא הוסיפו לה זבלים אורגניים. על כל פנים, בתנאים של פוריות קרקע אופטימלית, מזונות נוספים על אגוזי ברזיל ושום כספקי סלניום הם פיטריות, חיטה, שעורה, סויה ושמרים.
המקורות היותר טובים לציסטאין הם אגוזי ברזיל, שום, בצל, ברוקולי, כרוב ניצנים, חלמון ביצה ונבט חיטה. גלוטמין מצוי באגוזי ברזיל, נבט חיטה וקוואקר. טריפטופן מצוי בשקדים, אגוזי קשיו, כרוב, קוואקר, שמרי בירה, בננות, אננס ויוגורט.
צריכת הסלניום והחומצות האמיניות הנדרשות כתוספים
סלניום
כפי שנכתב בקטע הקודם, אחת הדרכים היותר יעילות לקבלת סלניום היא באמצעות אכילת אגוזי ברזיל. בהפרזה, סלניום רעיל. מינונים מקובלים הם 400 מק"ג ליום. בניסוי, נתנו לאנשים 2000 מק"ג סלניום ליום כסלנומטיונין או כמות דומה מאגוזי ברזיל. בעוד שחלק מאלו שקיבלו סלנומטיונין סבלו מתופעות רעילות, אף לא אחד מבין אלו שאכלו אגוזי ברזיל סבלו מתופעות כאלו. על כל פנים, למי שרוצה לקבל סלניום כתוסף מזון, מנה של 400 מק"ג ליום מספקת. לחולי איידס יש שנותנים מנה כפולה מזאת, 800 מק"ג ליום למשך מספר שבועות, על מנת להעלות אצלם את רמת הסלניום בדם לנורמה. לאחר מכן ממשיכים עם מינון של 400 מק"ג. לגבי רעילות, כמעט ולא קורה דבר כזה עם מינון נמוך יותר מ-1000 מק"ג ליום וגם זה די נדיר. סימני הרעלת סלניום הם ריח שום מהנשיפה, טעם מתכתי בפה ושיער וציפורניים שבירים. סימנים כאלו חולפים עד מהרה כאשר מורידים את המינון.
גלוטמין
תוספי החומצה האמינית גלוטמין מצויים בדרך כלל במינון של 500 מ"ג לטבלייה. לחולי איידס יש מחסור חמור בגלוטמין. במחקר שנעשה בהרוורד על חולי HIV חיובי שהיו ללא סימפטומים, רמות הגלוטמין בדמם היו מאוד נמוכות, אם כי לא היו להם תסמינים של איידס. אצל נשאי HIV, רמות הגלוטמין נשארו נמוכות אפילו כאשר נתנו להם 20 ג' גלוטמין, במנות, לאורך כל שעות היום. 20 גרם זה שווה ערך ל-5 כפיות אבקת גלוטמין.
גלוטמין עוזר גם לחולי איידס שסובלים משלשולים, אבל לשם כך נדרשה מנה של 40 ג' ליום. הגלוטמין שיפר את ספיגת הנוזלים במעי ובכך מנע שלשול. אין לקחת מינון כזה ללא פיקוח רפואי ויש הצדקה לקחת אותו רק אם יש שלשולים בגלל בעיות בריאות קשות. זה לא טיפול לשלשולים חולפים.
יש מצבים בהם בשום אופן אסור לתת טיפול עם גלוטמין. זה תקף לגבי חולי צירוזיס במצב מתקדם, לחולי סינדרום ריי או לסובלים מהפרעות מטבוליות, שיכולות לגרום לעליית רמת האמוניה בדם עד למצב של פגיעה מוחית או קומה. זה קורה אצל אותם אנשים שגופם לא יכול לסלק את פסולת חילוף החומרים של עודפי חלבון. כשיש אי-ספיקה כבדית, גלוטמין רק יחמיר את המצב ואת הפגיעה במוח.
ציסטאין
מזה שנים רבות, ציסטאין משמש ברפואה האורטומולקולרית לטיפול באירוע מוחי, מניה – דפרסיה, אסתמה וסכיזופרניה פסיכוטית. ספיגתה של חומצה אמינית זו בגוף די קשה ולכן יש לתת אותה במינונים גבוהים. אם מחליטים לתת אותה, מתחילים עם מינון של 500 מ"ג ליום. בהדרגה, ניתן להגדיל את המינון עד 3-4 ג' ליום. יש לערוך בדיקות דם כדי לברר את רמותיה. התברר שכאשר רמות הציסטאין בדם חזרו לנורמה, ביחד איתם השתפרו גם הרמות של אבץ, חומצה פולית וטאורין. יש שנתנו עד 7 ג' ציסטאין ליום אבל במינון כזה יש סכנת הרעלה. יש מחלה תורשתית בשם ציסטאינוריאה. לחולים כאלו מתן של ציסטאין כתוסף מזון גורם להווצרות אבני כליה ציסטאיניות. בכל מקרה אין לתת יותר משתי מנות של 500 מ"ג ציסטאין ליום ללא פיקוח רפואי. ויטמין C יכול להגן בפני הרעלת ציסטאין. אם לוקחים ציסטאין, תמיד יש לקח יחד איתו את הויטמינים C, B1, B6 ו-E כדי לשפר את הספיגה שלו. מגנזיום ואבץ דרושים אף הם לחילוף החומרים של הציסטאין. לחולי סוכרת אסור לקחת ציסטאין, הוא מפריע לפעולת האינסולין.
טריפטופן
מחסורים בחומצה אמינית זו שכיחים יותר ממחסורי חומצות אמיניות אחרות. מחסורים כאלו גורמים למחלות כמו פלגרה, דיכאון, יתר לחץ-דם, אנורקסיה, נדודי שינה והתנהגות אגרסיבית. מתן שלו עוזר גם נגד כאבים לא מוגדרים ולשם כך נותנים עד 3 ג' ליום. הוא משמש לביוסינתזה של ניאצין, סרוטונין ומספר חלבונים. אצל חולי HIV חיובי שסובלים מחוסר טריפטופן בדם, יש תסמינים דמויי פלגרה כמו דמנטיה, שלשולים ועוד.
קשה להשיג תוסף מזון של טריפטופן מאחר ובעבר היו איתו בעיות רעילות בגלל תהליך הכנה לקוי בפס ייצור מסוים.
כל הטיפולים המוצעים בזאת מחייבים השגחה של רופא שמתמצא ברפואה אורטומולקולרית או של תזונאי שמכיר נושאים אלו.
תכשירי גדילן
בטיפול בכל אחת מן המחלות האלו, כמו גם במחלות אחרות של הכבד, יש סדרה של חומרים שאמורים לשפר את תפקודי הכבד. אחד מן החומרים האלו הוא זרעי גדילן או תכשירים המוכנים מהם. לא פחות יעיל מתכשירים כאלו, אם לא יותר, היא אכילת נבטים של גדילן. שני פסיגי הנביטה של גדילן הינם נבטים בעלי חשיבות בריאותית עצומה. עם רדת הגשמים הראשונים, ניתן ללקט פסיגי נביטה של גדילן במקומות גידולו של צמח זה. מאוחר יותר, כאשר צמחו עלים, הערך הבריאותי של הצמח הולך ופוחת. מומלץ, על כן, לרכוש זרעים טריים יחסית של גדילן, בחנויות טבע, ומדי שבוע – שבועיים לזרוע כמות מה, כדי שיהיו ברצףנבטים חדשים של צמח זה. זהו גידול חורפי. בקיץ, יהיה כפי הנראה צורך להתחיל תהליך של הנבטה במקרר ורק לאחר מכן להוציא את המגשים עם הנבטים החוצה.