האם ירקות ופירות יכולים למנוע או לרפא סרטן? (1)
מבוא
יש כ-60 רכיבי תזונה חיוניים. משמעות הדבר היא שאפילו אם אחד מהם חסר או שכמותו בתזונה יורדת מתחת לסף מסוים, אין חיים. הויטמינים מוכרים היטב וידוע התפקיד של כל אחד מהם. אחד מן התפקידים העיקריים המיוחסים למספר ויטמינים הוא היותם נוגדי חימצון – אנטיאוקסידנטים. בגוף יש גם אנזימים הממלאים תפקיד דומה. אבל, תהליכי החמצון בגוף, הן כתוצאה מחילוף חומרים נורמאלי והן ממגע עם חומרים מזיקים או מפעילות גופנית מוגברת, נרחבים ביותר. חימצון פוגע ברקמות גוף שונות: בשומנים הבלתי רוויים שבו, בחלבונים וב-DNA. פגיעה ב-DNA היא תחילתה של מוטציה בתא, שיכולה להפוך אותו לתא סרטני. כל אמצעי ההגנה האלו שנזכרו לעיל אין בכוחם לנטרל את תהליכי החמצון. מוכרח להיות עוד מנגנון שעושה פעולה כזו ומנגנון כזה אמנם נמצא, אנזימים. עד כה נמצאו בעולם החי כ-6,000 אנזימים שונים עם שלל תפקידים (2). קבוצה אחת מתוכם מעניינת במיוחד מאחר שהם משנים חומרים זרים הנכנסים לגוף ומאפשרים לו להפריש אותם. אלו הם אנזימי ציטוכרום P450. אנזימים אלו נמצאים בכבד ומנטרלים שם רעלים, הן מוצרי חילוף חומרים פנימי והן כימיקלים זרים הנכנסים לגוף. בתוך קבוצת אנזימים זו יש תת-קבוצה, אנזימי CYP1B1, שנמצאו אך ורק בתאים סרטניים בגוף או בתאים טרום סרטניים. אנזימים כאלו נמצאו בסרטני שלפוחית השתן, מוח, שד, מעי גס, רקמות חיבוריות, כליות, כבד, ריאות, בלוטות לימפה, וושט, שחלות, עור, מעי דק, קיבה, אשכים ורחם וכן במספר מצבים טרום סרטניים (1,3,4). הם לא נמצאו בשום מקרה בתאים בריאים.
חוקרי סרטן מחפשים בכל העולם חומרים בררניים, תרופות שתכנסנה רק לתאי סרטן ותקטולנה אותם. התרופות המקובלות היום כטיפול כימותרפי אינן בררניות. הן פוגעות בכל תאי הגוף. חולי סרטן רבים מתים מהרעלה של התרופה ולא מהמחלה עצמה. רבים נפגעים באיברים חיוניים ונפטרים מהתקף לב או מחלה דומה, שנגרמה עקב השימוש בכימותרפיה. והנה מצאו תרופות כאלו, בררניות, למעשה קדם תרופות. קבוצת חומרים אלו מכונה בשם סאלבסטרולים. כאשר קדם תרופה כזו מגיעה לתא בריא, אין לה שם כל פעולה, לא לטוב ולא לרעה. כאשר היא מגיעה לתא סרטני, אנזימי CYP1B1 מעבירות בה תהליך מטבולי והיא הופכת לחומר ציטוטוקסי, קוטל תאים סרטניים (5,6).
סוף סוף נמצאו תרופות קוטלות תאים סרטניים. אבל, התברר שאלו הם חומרים טבעיים, לא סינתטיים. חומרים אלו שייכים לקבוצה נרחבת מאוד של פיטוכימיקלים, כימיקלים מעולם הצומח, להם מיוחסות תכונות מרפא רבות עוצמה. לכורכומין המופק מן התבלין כורכום, למשל, יש יכולת אנטיאוקסידנטית 400 פעמים גבוהה יותר מזו שיש לוויטמין E , אבל בכדי שהוא ייספג בגוף, יש לערבב את הכורכום , 30 חלקים, על חלק אחד של פפריקה חריפה.
הסלבסטרולים מצויים במינים שונים של פירות וירקות. לשם בירור היכן הם נמצאים, בדקו מינים רבים של ירקות ופירות. כאשר בדקו צמחים שגודלו בחקלאות הקונוונציונלית, לא מצאו בהם את קבוצת הפיטוכימיקלים הזאת. הם נמצאו בצמחים שגודלו בחקלאות אורגנית, אבל גם במקרה זה, לא בכל הזנים (1). לחומרים אלו יש טעם מריר או חריף. עקב זאת, מטפחי זנים שביררו זנים יותר ויותר טעימים, מתוקים, בדרך של סלקציה טיפחו זנים שאינם מכילים את קבוצת הפיטוכימיקלים הזאת. הם נמצאו בעיקר בזני צמחים שגודלו לפני עשרות שנים. כיום יש בחקלאות האורגנית או בחקלאות הבת-קיימא נטייה לחפש ולגדל צמחים מזנים עתיקים, שלא עברו בירורים וטיפוחים. בזנים אלו בעיקר ישנה היכולת לרפא סרטן, כאשר מגדלים אותם בגידול אורגני, קוטפים אותם ובעודם טריים אוכלים אותם בסלטים, בארוחות פרי או במיצי ירקות ופירות.
הצמחים שעברו הכי מעט טיפוחים הם צמחי בר. הם כלל לא עברו טיפוחים. בתוך קבוצה זו, יש צמחי מרפא מהם חולטים תה צמחים או מכינים תכשירים ויש צמחי בר אכילים, מהם אפשר לאכול כמויות, כשם שאוכלים פטרוזיליה, רוקט, חסה ודומיהם. הסיכוי היותר גבוה למצוא חומרים שמסוגלים לבלום או לרפא סרטן מצוי בצמחי בר אכילים. בכיוון זה יש להקדיש את מירב המאמצים. מתוך חולי סרטן שהגיעו אלי לשם תמיכה תזונתית, בקרב אותם אלו ששילבו צמחי בר אכילים, ביחד עם מיצי ירקות בעיקר, היו מקרי ריפוי גם מסוגי סרטן שהצפי לגביהם לא נתן תקוות רבות. אנשים אלו שנעזרו בבני משפחתם, שילבו צמחי בר אכילים ביחד עם ירקות, מיצי גזר, סלק, מלפפונים ושלל ירקות עלים. צמחי הבר היוו בסביבות 20% מכלל המיצים. חשוב להדגיש שמדובר פה על צמחי בר אכילים, לא צמחי מרפא. מאלו האחרונים עדיף לעשות תה צמחים ובכמויות מדודות ביותר.
צמחים בהם היה שימוש כחלק ממיצי הירקות היו מרור הגינות, חסת המצפן, עולש, מיני ניסנית, נירית הקמה, שומר פשוט, מיני גרניום ומקור חסידה הגדלים בר, זנב-עקרב סיכני (לא עוקץ עקרב), סרפדים במידה, כוכבית מצויה במידה, עלי גדילן, עלי אפונת בר, מעט עלים של אספסות, תלתנים ובקיות בר, עלי אמיך קוצני (לא להפריז, הם מכילים חומצה אוקסלית), עלי ארכובית למיניה, דבקה זיפנית ועוד.
צמחים כאלו יש לאסוף ממקומות נקיים: לא בצידי דרכים, לא ליד שטח חקלאי מרוסס ולא ליד מזבלות. ניתן לשמור אותם מספר ימים במקרר. אם שומרים אותם תקופות ארוכות יותר, חלק ניכר מהפיטוכימיקלים שבהם ילכו לאיבוד.
צמחי תרבות שנמצאו מכילי סלבסטרולים
ירקות
הירקות שנמצאו מכילי סלבסטרולים הם ברוקולי, כרוב, כרובית, נבטי ברוקולי, כרוב ניצנים, כלרבי, תרד, חסה, גרגיר הנחלים, תרמילים ירוקים של שעועית, אפונה ופול, ארטישוק, פלפל מתוק אדום או צהוב, קיטניות מונבטות, סלרי, רוקט וארגולה, אבוקדו, דלעת, קישואים, קרא (קישוא ערבי), מלפפונים ומלונים.
תבלינים
פטרוזיליה, מרווה, רוזמרין, בת-קורנית, ריחן ונענע למיניה.
פירות
ענבים אדומים, תות שדה, פטל ואוסנה, תות עץ, פירות גרגרים, חמוציות, בילברי, תפוח, אגס, אננס, מנגו ומנדרינות. סביר להניח שהתאנים לא פחות טובות משאר הפירות.
חשוב לציין שרשימת הפירות הופיעה במאמר שפורסם בארה"ב, שם בדרך כלל לא מכירים את מרבית הפירות הטרופיים והסובטרופיים ולכן לא נכללו נתונים לגביהם. אם כי ניתן לגדלם בפלורידה וקליפורניה, אין הם נצרכים בארה"ב באותן כמויות כמו הפירות הנשירים או ההדרים.
ירקות ופירות אורגניים חשובים בכל מקרה (7)
בארה"ב, חוקרים הישוו את הערכים התזונתיים של ירקות ופירות, כפי שהופיעו בטבלאות מזון משנות ה-50, לערכים התזונתיים המתגלים באותם ירקות ופירות המגודלים היום. מתוך 13 רכיבי תזונה שנבדקו בהשוואה זו, ב-6 הייתה ירידה משמעותית בכמות. המינרלים זרחן, ברזל וסידן פחתו בין 9 ל-16%. רמת החלבון פחתה ב-6%. רמת הריבופלווין ירדה ב-38%. רמת ויטמין C ירדה ב-15%.
בבריטניה, לפי טבלאות מזון משנות ה-80 לעומת אלו משנות ה-30, נמצאו בירקות רמות נמוכות יותר של סידן, מגנזיום, נחושת, ונתרן, בפירות נמצאה ירידה ברמות של מגנזיום, ברזל ונחושת. מסקנת החוקרים היא, שב-50 השנים האחרונות נוצרה בעיה תזונתית עקב ירידת הערכים התזונתיים של התוצרת החקלאית. ירידת הערכים התזונתיים בתוצרת החקלאית חלה בגלל שיטות החקלאות הקונוונציונלית – זיבול כימי בלבד, עיבודים מופרזים, ריסוסים ועוד. כל המחקרים הראו, שבגידול אורגני לא חלה כל פחיתה בערכים התזונתיים של הירקות והפירות לעומת מה שהיה בעבר.
בשנת 2001 נערך סיכום של 41 מחקרים שהישוו בין כמויות רכיבי התזונה בגידולי חקלאות אורגנית לעומת זו הקונוונציונלית. בגידולי החקלאות האורגנית רמת ויטמין C הייתה גבוהה יותר ב-27%, רמת הברזל ב-21%, רמת המגנזיום ב-29.3% ורמת הזרחן ב-13.6%. היכולת האנטיאוקסידנטית של צמחים שגודלו בשיטה אורגנית הייתה בממוצע גבוהה ב-30% לעומת זו שבצמחים שגודלו בחקלאות הרגילה.
בחקלאות הרגילה, מתן של חנקן, זרחן ואשלגן מעלים את היבול. אבל הצמחים זקוקים ליסודות רבים נוספים, אותם החקלאים בדרך כלל לא מוסיפים. כך, האדמה מידלדלת והולכת. טיפוח זנים עתירי יבול, בלי להעשיר את האדמה בכל מה שיש בקומפוסטים וחומר אורגני אחר, מדלדל עוד יותר את האדמה. בגידול אורגני, כמות המיקרואורגניזמים בקרקע גבוהה לאין שיעור יותר מזו שבחקלאות הרגילה. מיקרואורגניזמים אלו עוזרים להפוך מינרלים לא מסיסים המצויים בקרקע לצורה מסיסה וכך משתפרת הזנת הצמחים. זאת ועוד. עם זיבול כימי, הצמחים מקבלים את מה שהחקלאי נותן להם ממש קרוב לשורשיהם. בחקלאות אורגנית, הצמחים צריכים לפתח מערכת שורשים הרבה יותר מסועפת ועמוקה כדי להזין את עצמם. כך, שורשיהם באים במגע עם כמויות גדולות יותר של מיקרואלמנטים הדרושים לצמח ולמי שניזון ממנו.
נתונים על היכולת האנטיאוקסידנטית של צמחים שונים
יכולת מאוד גבוהה
יכולת מאוד גבוהה יש לצמחים הבאים: בלוברי, ארטישוק, שזיפים שחורים, ברוקולי, פטל, תות שדה, כרוב אדם, אוסנה, תפוחי עץ מזנים אדומים, דובדבנים, שעועית, תפוז טבורי, שזיפים יפניים, אפונה, ענבים אדומים וצימוקים.
יכולת גבוהה
יכולת אנטיאוקסידנטית גבוהה מעט פחות יש לאספרג, חסה – בעיקר חסה אדומה, סלק, אשכוליות, אפרסק, פלפל מתוק אדום או צהוב, מנדרינות, בצל ושום, משמש, ענבים ירוקים, אננס, תפוחי אדמה, לוביה ושקדים.
ניתנו בזאת נתונים, הן של רמות הסאלבסטרולים בצמחים שונים והן של כלל היכולת האנטיאוקסידנטית שלהם. גם זו וגם זו חשובות.
